תקופת אמצע החיים רצופה בטלטלות, מהמורות, משברים ואובדנים שונים אך היא יכולה להיות גם תקופה משמעותית של התפתחות אישית, הזדמנויות חדשות וטרנספורמציה.
לפי גישתו של יונג, משבר אמצע החיים הוא פונקציונאלי ומטרתו להכין את האדם לחצי השני של חייו, להמשך התפתחותו ויצירת חיים משמעותיים יותר. תפישתו של יונג יכולה לעזור ולהקל מעט על החששות מגיל קריטי זה מתוך פרספקטיבה חדשה.
יונג סבור שחיינו הם מסע אינסופי לאיזון בין מרכיבים שונים בתוכנו ובסביבתנו תוך למידה עצמית מתמשכת. במחצית הראשונה של החיים, האדם עסוק בהישגים שונים בעולם החיצוני ובהשגת מטרות, כשהפעילות בעיקרה מכוונת כלפי העולם החיצוני; לעומת זאת, בתקופת אמצע החיים דברים אחרים, שהיו חבויים בלא מודע, שואפים לבוא לידי ביטוי ומימוש. קיים דחף מולד לחידוש ולמימוש פוטנציאלים והאדם שם דגש גם על ההוויה הפנימית.
בעת זו עולים באדם חלקים אשר עד כה לא נתן דעתו אליהם, לא פינה להם מקום ולא אפשר להם ביטוי מסיבות שונות. כך למשל, בתקופה זו נוטים גבולות המגדר להתרחב, לכלול מאפיינים של המין האחר: הנשים נוטות לגעת בגברי שבתוכן (האנימוס) ולבטא תחרותיות, אמביציה, התמקדות במטלות מחוץ למשפחה והגברים נוטים להתחבר לנשי שבהם (האנימה) ולבטא חלקים הכוללים התחברות רגשית, ודגש על קשרים בינאישיים.
יונג מתייחס לתקופת אמצע החיים כאל תקופה שבה יש פוטנציאל להתממשות ולביטוי של הייחודי שבאדם, זאת במיוחד אם פותחים את הנפש ומרחיבים אותה לתחומי הרוח, התודעה והשקפת העולם. מי שמנצל אפשרות זו לשינוי עשוי להרחיב את פוטנציאל האפשרויות שלו ולפתח את אישיותו; לעומת זאת, מי שמתקשה באתגר התפתחותי זה עלול להיתקע בעמדה של צמצום, הימנעות הכרוכות באכזבה ומרירות.