רבי נחמן מברדסלב אמר: "המאמץ הגדול הוא להגיע להתחלה של כל ההתחלות" .
האורובורוס הוא דמות מיתולוגית של נחש מעגלי האוחז בפיו את זנבו, בולע ומפרה, ממית ומחייה את עצמו. המעגל האורובורי הראשוני מייצג את המחזורית של מוות ותחייה בעולם הטבע, שאין בו שינוי ותהליכי התפתחות והוא מסמל את הנצח והאינסוף. זהו המקום ממנו הדברים נולדים, ובו נמצא כל הפוטנציאל. בתהליך הנפשי סמל האורובורוס מייצג מצב טרם נפרדות; קיום סגור ונטול מודעות.
אריך נוימן מתאר את התפתחות התודעה באופן גיאולוגי-רב שכבתי:
בשכבה ראשונה, מתקיימת הפרימה מטריה, הרובד השחור, הלא מודע קולקטיבי. אחריה, שכבה מטריארכאלית- זוהי שכבה קולקטיבית ואינסטינקטיבית שמטרתה המשך החיים והפוריות ולבסוף השכבה הפטריארכאלית- בה הדגש הוא על הרציונאליות ועל האישיות האינדיבידואלית.
נראה כי האורובורוס הוא סמל גרפי שהנפש האנושית יצרה, דרכו היא מבטאת את החוויה האנושית של האחדות הראשונית. חוויה זו של עולם אחדותי ושל אחדות האדם עם היקום תואמת את המצב הנפשי של טרום תודעה פטריארכאלית והיא שוכנת בעומק נפשנו, בלא מודע הקולקטיבי.
מיתוס גן העדן משויך לשכבה נפשית זו של הלא מודע הקולקטיבי. לא ניתן להניח התפתחות של עצמיות ללא שתיקדם לה אחדות. החיים האנושיים מתחילים בגן עדן, במקום בו ישנה אחדות.
מיתוס גן העדן מתאר מצב נפשי בו אין מודעות ואין סבל. בשלב מיתוס גן העדן, הנפש מנסה להיוולד מהלא מודע הטוטלי והיא עדיין בסכנת היבלעות על ידי הלא מודע. היציאה מגן העדן מחייבת את פריצת האורובורוס, המתבטאת בכריתת חבל הטבור ובניתוק מהמצב הסימביוטי המופלא ומעקרון העונג האינסופי.
מרגע שנולדה התודעה אין הרמוניה. ומתחיל הקונפליקט בין מודע ללא מודע. התפתחות התודעה הינה הישג אדיר הכרוך במאמץ, בניה וסבל. תהליך ההתפתחות, מסע האינדיבידואציה, מתואר כמסע "קונטרה נטורה" מסע כנגד הטבע, מאבק תמידי של התודעה המתגבשת נגד הזרם המושך להיבלעות.
במהלך החיים כולם התודעה נלחמת כנגד המשיכה העצומה לחזור אל חיבוק הדוב של הלא מודע, אל המעגל האורובורי הראשוני ולהיבלע בו בשנית. גם אחרי היציאה למסע האינדיבידואציה והתעצמות התודעה, הכמיהה והגעגוע לחזור לגן העדן שזורים בחיינו לכל אורכם. הנטייה הטבעית של האדם היא לחזור הביתה, לחזור לגן העדן על מנת שלא לדעת כאב, מצוקה וסבל. זו הסיבה שיש בנו כמיהה נפשית יסודית לחזור אל המצב הראשוני והטבעי שלנו.
בעולם המודרני נוצר מרחק בין תודעתנו לבין אותו עולם ראשוני. בחווית היומיום כולנו נמצאים במרוץ החיים והמרוץ במידה רבה הוא על חשבון המפגש עם הנפש. אנו נפגשים בעיקר בפירוד ובפיצול בין מודע ללא מודע, בין גוף לנפש, בין דמיון ומציאות, בין מצוי ורצוי וכד'.
לאורך השנים הגעגוע לאותו עולם ראשוני ואחדותי מקבל ביטוי במספר תחומים: באלכימיה, במיסטיקות השונות, בפילוסופיה של המזרח וכיום יש לו ביטוי חזק בתופעת הניו אייג'. בתקופתנו זו קיים חיפוש אחרי ביטוי של העולם הארכיטיפי שבתוכנו. ישנו ניסיון להחזיר להוויה היומיומית דברים אירציונאליים, קשר לגוף, לרגש, לאחדות לשקט ולחוויה הרליגיוזית. היות ומדובר על חוויה טרום מילולית שקשה להמשיג אותה במילים, לאורך השנים היו אמנים רבים שניסו להעביר באמצעות אמנותם.